by Rachel Sylvetsky in Israel National News
בת דודה רחוקה שלי, בת למשפחה יהודית ופסיכולוגית במקצועה, גרה בעיירה שלווה ויפהפייה בפנסילבניה, נשואה לאיטלקי שעבר גיור לא אורתודוקסי, ואמא לבת שהתחתנה עם גוי (ועל הבן עדיף לא לכתוב).
כיאה לאקדמאית בחברה זו, היא ליברלית שמאלנית ופרוגרסיבית. לפני שבוע היא כתבה למשפחה בישראל שהיא מודאגת מאוד מעליית האנטישמיות בארצות הברית ועל תופעת האנטישמיות בקונגרס. לפני מספר שנים, אחרי ששלחתי לה מאמר שכתבתי באנגלית על הדברים הטובים שעשה הנשיא טרומפ בעד מדינת ישראל והיהודים, הליברלית שונאת דונלד טרומפ השיבה במכתב זועם, ובקשה שיותר לא אשלח לה מאמרים שלי אם הם כאלה. כמו כל היהודים הפרוגרסיביים הטובים באמריקה, היא אהבה את אובמה ואת ממשל ביידן, האשימה את טרומפ המוקצה-מחמת-מיאוס והרפובליקנים בכל מה שלא בסדר בעולם, וכמובן מתביישת מישראל ה”כובשת”.
Enjoy what you're reading? Subscribe for more!
אבל משהו השתנה.
היום בארה”ב לא מעט דלתות סגורות בפני יהודים המחפשים עבודה, סטודנטים יהודים מפחדים להזדהות כיהודים באוניברסיטאות רבות, לארגון האנטישמי הפעלתני “סטודנטים למען צדק בפלשתין” מאות סניפים במוסדות להשכלה גבוהה, וישנן דרישות להקצות אזורים נקיים מיהודים בחלק מהם. יהודים מותקפים ברחובות בגלל מראה יהודי. לבתי כנסת ולבתי ספר יהודים מוצבים שומרים חמושים. הרשתות החברתיות באנגלית מלאות אנטישמיות בוטה, כוכבי בידור מביעים שנאה גלויה ליהודים ומאשימים אותם בכל דבר רע שקורה בצורה שלא הייתה מביישת את הטלר. ארה”ב היא ארץ של מעל 300 מליון איש כך שצריך להיזהר לא להגזים בהשפעת התקריות, אבל העלייה במספרן דרמטית, והבת דודה חוששת שזה יגיע אפילו למקום השקט בו היא בנתה את ביתה.
זה מטריד ומפחיד אבל מה שמאיים, והיא מבינה זאת, הוא שחלק קטן אבל קולני מתוך האנשים שנבחרו לקונגרס, רובם דמוקרטים אבל לא רק, מביעים בגלוי דעות אנטישמיות.
מאז ומתמיד צוין שההבדל בין אירופה שונאת היהודים לארה”ב שהכילה אותם נעוץ בכך שב”עולם החדש” לא הייתה כנסיה ששלטה בממשלות ומשך מאות רבות של שנים הטביעה אנטישמיות ממסדית עד שזו הפכה חלק מהתרבות האירופאית. באמריקה, אמרו לנו בבית ספר בניו יורק, יש אנטישמיות סמויה כמו שיש בכל מקום, אבל גילויי שנאת יהודים נשארים מחוץ לתחום בחברה הכללית כי אין אנטישמיות ממשלתית. ואכן, על פסל החירות חרוט שיר שכתבה משוררת יהודיה, אמה לזרוס. “תנו לי את העייפים שבכם, העניים שלכם, ההמון המבקש רק לנשום חופשי” פונה הפסל עם הלפיד המורם, והממשל חייב, לפי החוקה, להגן על חופש הפולחן, הדיבור והעיתונות ולתת הזדמנויות שוות לכולם. מלאי תקווה, יהודים נהרו מאירופה הזוועתית לארה”ב ומהר מאוד הצליחו להרגיש בבית.
היום אנו עדים לתהליכים שלא שיערום אבות יהודי ארה”ב וצאצאיהם, אולי מתוך אמונה נאיבית בניצחון הדמוקרטיה ואולי מתוך עיוורון מרצון. אותם יהודים ליברליים הנאבקים לתת לכולם, גם למהגרים הרבים מארצות מוסלמיות, להיכנס ללא ויסות למדינה שהפעילה מכסות ובדיקות קפדניות כלפי הסבים שלהם, גרמו לעלייה בתקריות אנטישמיות וכנראה לכך שהאנטישמיות שהוסתרה אצל לא מעט אמריקאים, יצאה החוצה במעין תגובת שרשרת. לשנאה הפורצת המכוערת תירוצים מגוונים, ביניהם מככב “רצח העם הפלשתינאי,” היהודים “המנהלים את הכל” היהודים “אוהבי בצע” ועוד. חלק מהיהדות הלא אורתודוקסית בארה”ב מזדהה עם ההאשמות האנטישמיות נגד מדינת ישראל, חלק – במיוחד המנהיגות – טומן את ראשו בחול וממשיך להאמין שאמריקה עדיין מה שהיא הבטיחה להיות ושהמהגרים המוסלמים יהפכו לאמריקאים ליברליים כפי שקרה ליהודים. מספר לא מבוטל מנסה להיעלם, לתת ליהדות לנשור כעלה בסתיו, ולהיטמע ללא היכר באוכלוסיה האמריקאית.
עם הזמן, ריכוזי המוסלמים צוברים כוח אלקטורלי, אך אינם נעלמים לתוך כור ההיתוך האמריקאי, כשההתבוללות המואצת של יהדות אמריקה גורמת לקול היהודי להיות פחות נחשב, למרות אחוזי הצבעה גבוהים.
והשינוי החשוב הוא בקונגרס. תמיד הייתה אנטישמיות בארה”ב מתחת לפי השטח, תמיד היו מספר אנשי קונגרס אנטישמיים, אבל מאז 2019 יש בבית הנבחרים האמריקאי קבוצת נשים פרוגרסיביות וקולניות מהמפלגה הדמוקרטית, כולן שונאות ישראל, הנקראות ה”סקווד” – (“החוליה” בעברית). אחת מהן, אלהאן עומאר, נולדה בסומליה, ונבחרה לקונגרס במדינת מינסוטה במחוז שרובו מוסלמי, והיא המוסלמית הראשונה בגוף זה. היא התפרסמה בגלל אמרות אנטישמיות בוטות, ביניהן הטענה שהיהודים משפיעים על חקיקה “בגלל הבנימינים” – כינוי לשטרות מאה דולר עליהם מוטבע דיוקנו של בנימין פרנקלין אחד מאבות המייסדים של ארה”ב – הכוונה היא, כמובן, שהיהודים קונים השפעה, דבר שמדינות ערב די מתמחים בו. היא קוראת לישראל מדינת אפרטהייד והשוותה את ישראל לטליבן ולחמאס בנושא פשעי מלחמה. לאחר שעוררה ביקורת חריפה, התנצלה והסבירה שלא התכוונה וכדומה.
חברתה ל”סקווד” חברת הקונגרס רשידה טלייב, ערבייה מוסלמית ממדינת מישיגן עם סבתא מעבר לקו הירוק, אינה מתביישת לקרוא בפרהסיה לחיסול ישראל באמרה “מהנהר ועד הים פלשתין תשוחרר.” היא בכתה בתקשורת על סבתא האומללה בת ה90 הסובלת תחת דיכוי ישראל ב”שטחים הכבושים” עד שערבי מאיחוד האמירויות צייץ שהכפר בו היא גרה הוא אחד מהעשירים באזור ורוב תושביו נוהגים במכוניות פאר.
השתיים תומכות בגלוי בחרם כלכלי על ישראל ולכן ישראל מנעה את כניסתן כשתכננו ביקור (ניתן לשער מה היו מטרות הביקור), אך לבסוף הרשתה לטלייב לבוא לראות את הסבתא מסיבות הומניטאריות. בהכרזה מתוקשרת, טלייב סירבה לבקר כל עוד יש “כיבוש”. במאי 2022 בתמיכת שאר ה”סקווד”, ניסתה טלייב להגיש חוק בקונגרס להכרה בערבים הפלשתינאים כילידים האמיתיים של מדינת ישראל, ובעד הכרה בזכות השיבה ובנקבה, כל זה בלי זכר לזכויות היהודים בארץ ישראל, והכרת מדינת היהודים באו”ם. החוק לא קודם.
מה עשה ממשל ביידן ששלט בקונגרס וננסי פילוסי יו”ר בית הנבחרים דאז? מסמסו ועמעמו החלטה המבקרת את התבטאויותיה של עומאר כשניסחו מסמך הפוסל איסלאמופוביה, אנטישמיות וגזענות כלשהי, למרות שרק אנטישמיות נשמעה בקונגרס, ומינו את עומאר לחברה בועדת החוץ של בית הנבחרים, שם מתקבלות ההחלטות לגבי ישראל. רצה הקב”ה ובית הנבחרים עבר לידי הרפובליקנים בבחירות בנובמבר וננסי פלוסי תצטרך לפנות את מקומה לרפובליקני. בין המתמודדים לתפקיד נמצא קווין מקארטי הלא יהודי שהבטיח להוציא את אלהאן עומאר מהוועדה. יש לכך תקדימים המאפשרים זאת, ויהודים במיינסטרים הציוני, דתיים וחילונים, נשמו לרווחה.
אבל, נאיביים אמרנו? ראש בחול אמרנו? ואולי פשוט סתם שנאת ישראל ככל הגויים? תחליטו אתם. מאמר באתר הפוליטי הנחשב “דה היל” המתרכז במה שקורה בגבעת הקפיטל בוושינגטון, גילה שקבוצה של ארגונים יהודיים השייכים לשמאל חתמו על מכתב המבקש להשאיר את עומאר האנטישמית בוועדה: “כארגונים יהודיים אמריקאים, אנו מתנגדים להבטחת קווין מקארטי הרפובליקני (כאן קבור הכלב, ר.ס.) לקחת מאלהאן עומאר את חברותה בועדת החוץ של בית הנבחרים בגלל האשמות שקריות שהיא אנטישמית או אנטי ישראל…” האשמות שקריות? כולם שמעו אותם ונחרדו שחברת קונגרס מתבטאת כך. ומיהם הארגונים שחתמו על המכתב הנלוז? ג’י סטריט של ג’ורג’ סורוס שכבר אינו יכול להתחזות כפרו-ישראל, אמריקאים בעד שלום עכשיו, תרועה, ועוד מספר ארגונים פחות מוכרים לתושבי ישראל אבל ידועים כאנטי-ציוניים.
בפנייה ל”קואליציה לערכים יהודיים”, ארגון של כ2000 רבנים אורתודוקסיים העוסק בהצלחה רבה ביחסי ציבור ליהודים שומרי מצוות, שאלו את ראש הארגון הרב יעקב מנקין על המכתב והוא אמר: “זה מבאס שארגוני שמאל יהודיים כל כך מנוגדים לקונסנסוס של רבנים אמריקאים שומרי מסורת, אלה שמבינים את השנאה המופנית אלינו משך אלפי שנים.”
אבל זה היה לפני שהוא קרא בעיון את השמות, כפי שהוא הודה לאחר מכן, כשנפלה הפצצה שהכתה בהלם את יהדות אמריקה הציונית.
כי גם מרכז הפעילות של התנועה הרפורמית חתמה על המכתב. זאת אומרת שהרפורמים רוצים שאלהאן עומאר השונאת ישראל תישאר בוועדה הקריטית למדינת היהודים. ואני מנסה להבין: האם הרפורמים ילחמו על אי ביטול סעיף הנכד כאילו לא תמכו באלהאן עומאר או ילחמו בעד אלהאן עומאר כאילו לא מעניין אותם סעיף הנכד? מאחר ומחקר ארגון קהלת גילה שמאז שהוסף לחוק השבות, 67 נכדים רפורמים בלבד השתמשו בסעיף הנכד כדי לעלות לישראל, נראה שהשאלה הוכרעה.
Originally published in the Israel National News
Photo Credit: zeevveez on Flickr